האחריות המשפטית בבטיחות בעבודה – תקציר/ עו"ד אהרון לוי

רשימת הנושאים :

האחריות המקצועית-משפטית

האחריות בבטיחות בעבודה - מושגים ראשוניים

כלפי מי נזהר?

איך נעבוד נכון

סבירות ודרך התנהגות

על פקודת הבטיחות בעבודה

האחריות הארגונית-בטיחותית

פירוש מונחים משפטיים טכניים שגורים

מטרה וקהל יעד

1. מטרת מסמך זה היא ליתן מושגים ראשוניים על אחריות משפטית בבטיחות העבודה.

2. קהל היעד הם כל העושים במלאכה , בין אם הם בעלי מקצוע ובין אם הם בעלי תפקיד , ובמיוחד מנהלים ועובדים.

3. מסמך זה אינו מהווה תחליף ללימוד מתחייב , גם בהיבט של אחריות משפטית, של כל בעל מקצוע או תפקיד. במיוחד אמורים הדברים לגבי עובדים, מנהלים, ובעלי מקצוע ארגוני-בטיחותי, דוגמת ממונה בטיחות בעבודה, או ממונה בטיחות לייזר או פיצוצים או אש או אחראי רעלים או נאמן בטיחות או חבר וועדת בטיחות וכד'.

4. הננו להדגיש כי מסמך זה דן באחריות מקצועית-משפטית בלבד , ולא בשום סוג אחר של אחריות. לכן בכל מקום שנדבר באחריות, אנו מתכוונים רק לאחריות המקצועית-משפטית.

5. באחריות מקצועית-משפטית אנו מתכוונים לאחריות הנוגעת לעבודה : אחריות של רופא כירורג לאופן ביצוע מלאכתו, באחריות משפטן, מסגר, נגר, פקיד, גננת, מנהל בית-ספר וכל בעל מלאכה או ממלא תפקיד, ובמיוחד כל מנהל וכל עובד.

6. איך תבחין בין אחריות מקצועית-משפטית לכל אחריות אחרת ? באחריות המקצועית , רק בעל המקצוע או התפקיד יכול לעשות ולחטוא. רק רופא כירורג יכול לנתח , רק משפטן יכול לעוץ עצה משפטית וכו'. באחריות אחרת יכול כל אחד לחטוא :לגנוב יכול כל אחד, בין רופא ובין נגר ובין משפטן. לקחת שוחד או להטריד מינית יכול כל אחד.

7. הננו להדגיש כי אם בעל המלאכה חרג ממסגרת מלאכתו במתכוון , הרי לשיטתנו אין מדובר באחריות מקצועית אלא באחריות אחרת . כך , למשל , רופא שבמתכוון נוטש את החולה באמצע הניתוח כי לא קיבל ממנו את הסכום הכספי שסיכמו עליו, אינו מבצע עבירה מקצועית אלא עבירה אחרת. הוא הדין במנהל השולח את עובדו לבצע עבודה מסוכנת במתכוון ללא אמצעי מיגון וללא הדרכה , תוך התעלמות מן הסכנה לחייו או מתוך אדישות למותו.

8. האבחנה אינה סמנטית : יש לה חשיבות לגבי אופן בדיקת המעשה הלא תקין ולגבי הסיכוי לעמוד לדין .יש לה גם חשיבות קרדינאלית לגבי ביטוח המעשה, דהיינו מי ישלם את הנזק שנגרם : המעביד, חברת הביטוח או המזיק עצמו.

מהי האחריות המקצועית-משפטית ?

9. האחריות המקצועית-משפטית משמעה עשיית המלאכה על פי העיקרים שמכתיב המשפט.

10.שים לב בבקשה : האחריות המשפטית אינה הסטייה מן הכללים המשפטיים אלא היא קיום הכללים המשפטיים.  כאשר אני נוהג במכונית, אחריותי המשפטית היא לנהוג לפי כללי התעבורה המחייבים. אם עברתי פס לבן , הפרתי את אחריותי המשפטית, ולא שרק אז אני אחראי משפטית. אסור לומר שרק במעבר על הדין אני אחראי משפטית. אני אחראי בביצוע מעשה הנהיגה עצמו. הוא הדין בביצוע כל עבודה וכל מלאכה.

11.שים לב גם לזה : האחריות המשפטית אינה התגובה המשפטית. אם עבדתי בגובה בניגוד לתקנות ולא קרה דבר ואיש לא ידע , עדיין הפרתי את אחריות המשפטית. העובדה שלא ננקטו נגדי הליכים משפטיים היא שאלה אחרת לגמרי.

12.בהקשר זה נציין כי בלא מעט מקרים עובדים בדרגים שונים גורמים נזק לאדם או לעצמם משום שלא קיימו את אחריותם המשפטית, אבל מי שמשלם את דמי הנזק הוא המעביד ונגדם לא ננקטו שום הליכים משפטיים. אסור לומר שבמקרה זה הם אינם אחראים. אדרבא, משום אחריותם , המעביד נתחייב באחריות שילוחית לשלם את דמי הנזק (והרי המעביד לא עשה כל דבר רע). בגלל שהם אחראים והפרו את אחריותם, טוב יעשה המעביד אם ידגיש זאת בפניהם, על ידי כך שינקוט כלפיהם באמצעים העומדים לרשותו, למשל אמצעים ניהוליים (כמו העברה מתפקיד או נזיפה או התראה או אפילו שקילת פסילה לתפקיד או פיטורין), או אמצעים משמעתיים הנהוגים בארגון או הבאת הנוגע בדבר בפני וועדת בטיחות, הרשאית להמליץ על פי דין על שורה של צעדים כלפי מי שהפר את אחריותו.

כלפי מי קיימת האחריות?

13.האחריות קיימת כלפי כל מי שעלול להיפגע ממעשי. ברמה העקרונית רואים את כל מי שעלול להיפגע ממעשי כמי שרשאי לסמוך עלי שאנהג נכון ולא אעמיד אותו בסיכון בלתי מתחייב.

14.כך לשם הדוגמה, אני רשאי לסמוך על הרופא שיעשה לי את הניתוח על פי כללי המקצוע, ועל חשמלאי שיעשה מלאכתו ועל כל בעל מקצוע אחר.

15.כאשר אני "מכריז" שאני חשמלאי, כאילו אמרתי לכל השומעים כך: סמכו עלי שאני יודע מלאכתי. כך כל בעל תפקיד או מקצוע. מכאן נובעת הגישה למה שידוע כ-MAL PRACTICE  .

16.לכן , כל בעל מקצוע או תפקיד חב חובת זהירות לכל מי שרשאי לסמוך עליו כי לא יעמידו בסיכון לא הכרחי. זוהי חובת הזהירות הכללית של כל בעל מקצוע או תפקיד , ושל כל העושה באיזושהי מלאכה.

"רמות" של אחריות

 17.ככל שאני תלוי יותר בבעל המקצוע או התפקיד, אחריותו גבוהה יותר. למשל עובד התלוי במעסיקו שידאג לו להדרכה מתאימה ואמצעים נכונים לביצוע העבודה ולשיטת עבודה בטוחה ונכונה. למשל תלמיד בית ספר יסודי או ילד בגן.

18.ככל שידיעותיי לגבי הסיכונים נמוכה יותר , אחריות בעל התפקיד גבוהה יותר. אם אני מגיע לביקור במפעל מסוכן שאיני יודע עליו דבר, אסור לאפשר לי להסתובב ככל העולה על רוחי בתוך המפעל.

19.ככל שהסיכון גבוה יותר, אחריות בעל התפקיד גבוהה יותר. הדברים ברורים.

20.ככל שאני חריג יותר, אחריותו של בעל התפקיד גבוהה יותר. כך למשל ילד אינו מבוגר . הוא לא התנסה בסיכונים, אינו יודע להעריכם נכון , הוא נתון לפיתויים ותלוי רבות במבוגרים ממנו (ובמיוחד אלה המוחזקים כאחראים עליו , דוגמת ההורים או המורים). כך קשיש או נכה או אישה הרה וכד'.

האחריות בבטיחות בעבודה – מושגים ראשוניים

 21.האחריות של כולם : נוכח הדברים שכתבנו לעיל , צריך להיות ברור כי כל מי העושה במלאכה , יש לו אחריות. אסור לשאול מי אחראי , העובד או המנהל או הקבלן וכד'. כולם אחראים (לעבוד נכון). צריך לשאול, לגבי כל אחד מהם, מי קיים את אחריותו ומי לא. ויכול להיות שכולם קיימו או כולם לא קיימו או חלק קיים וחלק לא.

22.לכן, בדיני הבטיחות בעבודה מוטלת אחריות על כולם , ובמיוחד על "בעל הבית" (המעביד) , על המנהלים ועל העובדים. צריך להיות ברור כי אם לא נראה בכולם אחראים לביצוע נכון ובטוח של העבודה, לא תושג מטרת הבטיחות !

23.אחריותו של המנהל כבדה יותר: נוכח הדברים שכתבנו על רמות הבטיחות, כחוט השני בדיני הבטיחות עובר הכלל שעל פיו אחריותו של העובד היא "אחריות רגילה" , בעוד שאחריותו של המעביד ואחריותם של המנהלים היא אחריות מוגברת ("כבדה יותר"). הטעם ברור : הם קיבלו אותו לעבודה ויכולים לפטרו, הם צריכים להתאים אותו לעבודה, לרבות הדרכה בבטיחות, לקבוע שיטות עבודה נכונות ובטוחות, אמצעים נכונים לביצוע העבודה (לרבות אמצעי מגן), פיקוח ובקרה על העבודה וקביעת מערכת דיווח .

24.במיוחד חייבים להדגיש את אחריותו של המנהל : הכלל העובר כחוט השני בחקיקה הוא שהמנהל נתפס כמי שלא קיים את אחריותו בכל מקרה של תאונה או של חריגה מן הדין , וזאת עד אשר הוא יוכיח כי נקט באמצעי הזהירות המתחייבים (דהיינו כי לא התרשל), וכי לא ידע שמפירים את הוראותיו או את הוראות הדין.

25.האחריות היא "מוגברת" , משום שהדין העביר את חובת ההוכחה מהתובע לנתבע או לנאשם , שהוא המנהל (וברגיל, כידוע, דווקא על המוציא מחברו מוטלת חובת הראייה).

26.אנחנו חייבים לציין כאן כי נתקלנו בפסקי הדין בלא מעט טענות של מנהלים כי הורו את העובדים נכון , אבל ידעו או היו צריכים לדעת כי העובדים אינם מקיימים את ההוראות. במקרה זה, על פי הדין, כאילו לא ניתנו ההוראות , ולכן הם אשמים כמי שהפרו את אחריותם !!

27.הבטיחות בעבודה היא עניין לציבור ולכן מוסדרת במשפט הפלילי : חייו ושלמות גופו של אדם אינם עניין של פלוני או אלמוני עליו ניתן להתנות. זהו עניינה של החברה כולה.עובד לא יכול להסכים לעבוד מתחת לסטנדרט שנקבע בדין, אפילו אם חתם על מסמך המאשר את הסכמתו. זה פשוט לא העניין שלו, ולכן אינו תלוי ברצונו או ברצון מנהלו. משום כך , ברוב המכריע של דיני הבטיחות בעבודה מוטל עונש של מאסר או קנס על מי שהפר את כללי העבודה שנקבעו בדין, ואפילו לא אירע דבר. אם אירעה תאונה , אגב, כי אז יכול ויחול הדין הפלילי הרגיל שאינו קשור דווקא לבטיחות בעבודה, והעונשים שם יכולים להיות כבדים מאד.

28.הנה דוגמה הממחישה את דברינו : אם המעביד לא סיפק הדרכה , בניגוד לתקנות המחייבות מסירת מידע והדרכת עובדים, הרי שעבר עבירה שעונשה עד חצי שנת מאסר או קנס (גם אם לא אירעה תאונה). אבל צריך להיות ברור כי גם העובד שלא התייצב להדרכה שהוזמן אליה, עובר עבירה שעונשה זהה.

כלפי מי נזהר ?

 29.מעביד-עובד: הזהירות במקום העבודה, כלפי כל העושים במלאכה שם, היא היותר פשוטה וברורה.

30.המעביד ,באמצעות המנהלים, ידאג להקים ולקיים מפעל בטוח .לשם כך הוא יעשה את כל הצריך על מנת לקיים את הוראות המשפט גם בתחום הבטיחות בעבודה, על מנת שכולם ייזהרו במלאכתם. מבין שלל חובותיו, אפשר לציין במיוחד את החובה לקיים שיטות עבודה נכונות ובטוחות, להדריך את העובדים ולצייד את כלל העושים במלאכה בציוד הנכון , לרבות ציוד מגן, להנהיג סדרי עבודה בטוחים, לקיים פיקוח ובקרה, למנות עוזרים לפי הצורך , למנות את הרשויות האמונות על תחום הבטיחות שנקבעו בחוק ארגון הפיקוח על העבודה ,יסייע להם בעבודתם וישקול בחיוב לקיים המלצותיהם( למשל ממונה בטיחות , נאמני בטיחות , וועדת בטיחות ) , ידאג להכנת תכנית בטיחות , ישתף פעולה עם מפקחי העבודה ויקיים את הנחיותיהם והוראותיהם, יקיים תחקירים לפי הצורך, ינקוט הליכים נגד מי שצריך כדי להדגיש את חשיבות האחריות לחיי אדם, יעודד את העושים במלאכה לקיים בטיחות ועוד. באחת: המעביד ידאג לקיים בסביבת עבודתו אקלים בטיחותי ראוי.

31.העובד ידאג גם הוא לקיים את חובותיו שבמשפט. במיוחד צריך להזכיר את חובתו להגיע להדרכות בטיחות ולהפנים את הנלמד וליישמו, את חובתו להשתמש בציוד המגן שניתן לו , בכל עת וללא פשרות וויתורים , את חובתו שלא לחבל בציוד המגן ולא ליצור "קיצורי דרך" , את חובתו שלא להסתכן ולא לסכן אחרים שלא לצורך, את חובתו לדווח למנהליו על מפגעים ואת חובתו לקיים את שיטות העבודה שנקבעו, בלי "הנחות".

32.  אם תרצה, העובד הוא ה"מראה" של המעביד : זה חייב להדריך וזה חייב לקבל הדרכה, זה חייב לספק אמצעים וזה חייב להשתמש בהם וכו'...

33.מחזיק (תופש מפעל): עם זה אנחנו חייבים לזכור כי יש לנו עוד "קהל לקוחות" חשוב שאנחנו חייבים לו זהירות . ראשית וקודם לכל, אנחנו חייבים זהירות לכל מי הבא בשערי המפעל שלנו או שערי מקום עבודתנו, כמחזיקים בחצרים או בעליהם, ואפילו אלה אינם עובדינו. אדרבא, ישנם מקומות עבודה שקהל זה הוא דווקא מהווה את הרוב : כך למשל בסופרמרקט , רוב הבאים בשעריו אינם עובדים. או בנק. או משרדי עירייה וכד'. צריך להיות ברור כי שליטה ופיקוח על מקרקעין מקימים חובת זהירות כלפי כל המצוי בהם , ויש לעשות כל הצריך על מנת שלא לסכן את "אורחינו" !

34.מזמין-קבלן: על פי הניסיון ב"שטח" , נראה לנו כי קיימת אי בהירות מדאיגה באשר לחובת הזהירות המתחייבת , ביחסים שבין מזמין לקבלן. כאשר אנחנו כותבים קבלן, אנחנו מתכוונים לכל מי העושה איתנו או עבורנו עבודה, והוא אינו העובד שלנו. כך מתקן מזגן שהזמנו הוא קבלן, זה שהזמנו אצלו ציוד הוא קבלן, זה שביקשנו ממנו לשפץ אצלנו במקום העבודה הוא קבלן וכד'.

35.באופן רגיל אנחנו מזמינים קבלן באחד משניים אלה : אם משום שאנחנו לא יודעים לבצע את העבודה , ואם משום שכרגע איננו מסוגלים לבצע את העבודה, משום מחסור בציוד או בכוח אדם. לכן אנו מצפים , ובדין מצפים כך, כי הקבלן יקיים את אחריותו לביצוע נכון ומלא של העבודה : שיגיע עם הציוד הנכון, האנשים המיומנים, יעבוד בצורה מקצועית וכו'...

36.     האם הציפייה מהקבלן פוטרת אותנו מאחריות ?

37.כמובן שהתשובה לשאלתנו לעיל היא שלילית. כבר אמרנו שכל העושים אחראים. אז מהי אחריותנו ? ראשית, העבודה מתבצעת בחצרים שלנו , וכפי שאמרנו אנחנו חייבים לפקח פיקוח סביר על קיומם של כללי הבטיחות בתוך החצרים שלנו, ואפילו העבודה מתבצעת על ידי קבלן. שנית, מוטלת עלינו חובה למסור לקבלן את אתר העבודה באופן הולם ולנקוט באמצעים שינטרלו את הסיכונים מן המפעל שהקבלן לא יודע עליהם או לא מודע אליהם די הצורך. שלישית, אנחנו הזמנו את הקבלן , ולכן מוטלת עלינו החובה לנקוט אמצעי זהירות מתאימים לברר אם הקבלן הוא קבלן ראוי.רביעית , אסור לנו להתקשר עם קבלן לבצע מעשה בלתי חוקי (למשל בנייה בלתי חוקית). חמישית , אנחנו חייבים להיזהר שלא לקבל עלינו אחריות בלתי מתחייבת, למשל :אם אנחנו מספקים לקבלן אמצעים לביצוע עבודתו (סולם, פטיש, רתכת וכד'), אנחנו מעורבים שלא לצורך בעבודתו (באמצעות הכלים שלנו) והדברים עלולים לעלות לנו ביוקר. כך גם אם אנחנו נותנים לו אנשים שלנו שיסייעו בידיו (למשל : לפרוק את המשאית) ואלה נחבלו, או שאנחנו נותנים לו עצות "מקצועיות" או מאשרים לו "ביצוע טריקים" שיוזילו את עלות העבודה כביכול.

38.בהקשר הדברים האלה אנחנו חייבים להדגיש את הדברים הבאים : ראשית , העובדה שאנחנו אחראים אין פירושה שהקבלן לא אחראי . גם הוא אחראי, אלא שבאי קיום עצותינו דלעיל, לא קיימנו אנחנו את אחריותנו או שנטלנו עלינו אחריות בלתי מתחייבת. שנית , המונחים "עובד" ו"קבלן" , לצורך דיני הבטיחות בעבודה, אינם מונחים של דיני עבודה. כך לשם הדוגמה, "עובד" אינו דווקא זה שיש לו עם מעסיקו יחסי עובד-מעביד. גם עובד חברת כוח אדם המבצע את עבודתנו במקום עבודתנו , מטעמים שונים שבגללם איננו חפצים בקיומם של יחסי עובד-מעביד, נחשב לצורך דיני הבטיחות בעבודה כעובד שלנו, ולא עובד קבלן, ואפילו הוא מקבל שכרו מחברת כוח האדם איתה יש לו יחסי עובד-מעביד. אשר על כן במקרה זה צריך לנהוג בעובד זה כאילו היה עובד שלנו , ולא כאילו הוא קבלן , וכמובן שנתערב בעבודתו ונספק לו כלים ונעשה כל שאנו עושים עם עובדינו. אגב, אין צריך לומר כי גם לחברת כוח האדם ישנה אחריות בבטיחות בעבודה , למשל לבדוק לאן היא שולחת אותו, אם הוא מתאים לעבודה, אם נוהגים בו נכון וכו...

39.אגב הדברים דלעיל, נציין כי לא אחת שמענו בצער מנהלים אומרים כי חתמו על הסכם עם הקבלן וכי הוא התחייב לעבוד נכון ובטוח ואפילו התחייב לשפות אותנו (לשפות = להחזיר לנו את נזקינו) על כל חריגה מן ההסכם . התשובה היא שהואיל והאחריות שבה אנו עוסקים אינה ניתנת להתניה , ההסכם אינו מסיר מאיתנו את האחריות. ואשר לשיפוי , גם בהנחה שהוא חוקי (ולא תמיד הדברים ברורים, ויש על כך פסקי דין רבים) , צריך לזכור שבסופו של יום צריך שיהיה מי שישפה אותנו : מה יקרה אם הוא "התאייד" או "מת" ? והכי חשוב לזכור , שכוחו של השיפוי הוא במישור האזרחי- כספי. ומה על האחריות הפלילית שלנו ? הרי זו שרירה וקיימת !

40.לא למיותר יהיה לציין כאן כי כאשר כתבנו שלא טוב "להתנדב" לקבל אחריות שאינה קיימת , למשל בעזרה בציוד או בעובדים, ציינו זאת משום שאנחנו עלולים  לשאת במלוא עלות הנזק , גם של הקבלן.

41. ניקח לדוגמה מקרה כזה שבו נפגע עובד. הוא יתבע אותנו ואת הקבלן. הוא יהיה זכאי להיפרע מאיתנו ביחד ולחוד, דהיינו גם אם בית המשפט קבע שחלקנו בנזק הוא עשרה אחוזים והקבלן תשעים אחוזים , הנפגע יכול לתבוע מאיתנו לשלם לו את מלוא מאת האחוזים, ושאנחנו ניפרע מהקבלן ונבקשו לשלם לנו את התשעים ששילמנו. ומה אם הקבלן "התאייד"? ה"תענוג" עלה לנו , בפועל , במאה אחוז הנזק !!

42.אגב לאגב, לא אמרנו שאנחנו נגד חתימת הסכם עם הקבלן (אדרבא) או כי אנחנו נגד ביצוע עבודה ביחד עם הקבלן. אלא שבמקרה כזה אנחנו חייבים להסדיר את היחסים בינינו מראש ובאופן ברור ונהיר, ולהפנים שקיבלנו על עצמנו סוג של אחריות הנובע מאופן ההתקשרות , על כל המשתמע מכך.

43.במקום לסכם את הדברים הקצרים , ניתן לכם "טיפ" שיסייע לכם להחליט נכון: בעבודה רגילה עם קבלן, אנחנו נדאג לקיומה של המעטפת הבטיחותית , בעיקר על ידי פיקוח סביר, ונעשה שלא להיות מעורבים בתוכן העבודה של הקבלן. כך לשם הדוגמה , מתקן המזגנים שהזמנו אלינו לא יעבוד בגובה כמו "קוף" ולא ימתח כבל חשמל לאורך מספר מטרים בתוך שלולית מים ולא יציב מכשולים במעברים. אבל אנחנו לא נגיד לו איך מתקנים מזגן ולא ניתן לו ציוד לעבודתו ולא נקצה לו עובדים שיסייעו לו בעבודה.

44.למרות קוצר היריעה, אנחנו חייבים בהערה נוספת ואחרונה : ישנם מקרים , מעטים ביותר, בהם החוק קובע כי למרות הזמנת קבלן, האחריות הראשונית לעבודה נותרת אצלנו. כך לשם הדוגמה, אם קבלן מרצף באריחי "אקרשטיין" את המדרכה בעיר, אי אפשר לטעון כי רק הוא אחראי לבטיחות עוברי הדרך באותו מקום. על פי חוק זוהי חובת העירייה, אותה היא מבצעת בסיוע הקבלן (המהווה את "ידה הארוכה"). הוא הדין בקבלן ראשי בבנייה , המסתייע בקבלני משנה. לפי תקנות הבנייה , גם במצב זה האחריות הראשונית מוטלת על הקבלן הראשי (גם בגין עבודת קבלן המשנה), ולכן הוא זה החייב קודם לכל לקיים את הוראות תקנות הבנייה (החל ממינוי מנהל עבודה, גם בגין עבודת קבלן המשנה !).

45. למרות שבשלב זה הדברים צריכים להיות ברורים, נשוב ונזכיר כי העובדה שבדוגמאות שלנו העירייה והקבלן הראשי אחראים , אין פירושה שהקבלן שהוזמן אינו אחראי, ובהחלט ניתן לחשוב על מצבים שבית המשפט יקבע כי דווקא אחריותו היא הגבוהה יותר.

איך נעבוד נכון?

 46.ה"כלי" הטוב ביותר לביצוע עבודה באופן נכון ובטוח הוא "ניהול סיכונים". ניהול הסיכונים הענייני וניהול הסיכונים המשפטי הם היינו-הך.

47.בניהול סיכונים חייבים לזכור את הדברים הבאים : ראשית, ניהול סיכונים אינו תחקיר . בתחקיר, כבר אירעה התאונה ואנחנו בודקים את סיבותיה , הן ללימוד המקרה כדי למנוע הישנותו והן כדי להגיב נגד אלה שלא עמדו באחריותם. ניהול סיכונים , לעומת זאת , נוגע לאופן ביצוע נכון של העבודה, על מנת שלא תקרה תאונה. שנית , ממהות ניהול הסיכונים נובע שאנחנו בודקים את עשייתנו בזמן העשייה ולא בדיעבד, בחוכמה שלאחר מעשה. שלישית , בניהול סיכונים אנחנו חייבים לצפות סוג של סיכון פוטנציאלי , ולא תאונה ספציפית. ציפיית תאונה כמוה כנבואה, והרי אין אנו נביאים : כאשר אני נוהג ליד בית ספר וילדים משחקים בכדור בחצר שליד הדרך, הסיכון הפוטנציאלי הוא שילד ירוץ אחרי הכדור ולא שאני אדרוס ילד (שזו נבואה). הרי ייתכן מאד שאדרוס מבוגר או אסיט את ההגה ואתנגש במי שבא מולי או אגרום לתאונה עצמית והתהפכות וכו'..

48.משבאנו עד כאן , נכין את ניהול הסיכונים המשפטי שלנו כך : ראשית נברר את מהות הסיכון הפוטנציאלי ו"רמתו" , שנית נכין את אותם אמצעים שינטרלו את הסיכון (הדרכה, אמצעים, שיטות עבודה, פיקוח ובקרה ודיווח) ,  ושלישית נדאג שהאמצעים יהיו חלק משיטות העבודה השגרתיות שלנו . הטעם לכך הוא שאדם רגיל אינו נותן את דעתו בכל רגע נתון לסיכונים בעבודתו, והמטרה שלנו היא לגרום לכך שאם יעבוד על פי שיטות העבודה שקבענו, הוא ממילא יהיה מוגן מהסיכון הפוטנציאלי. זוהי הסיבה המרכזית למה אסור לנו לעשות איזושהי "הנחה" בעבודה (והכול יודעים ש"מרפי" עובד בדיוק במצבים האלה).

49.יחד עם זה , בניהול סיכונים אנחנו צריכים להיות גם ערוכים לאירועים חריגים היכולים לבוא בחשבון בביצוע העבודה , כמו למשל אש או אירוע חבלני או דלף של חומר מסוכן וכד'. בחלק קטן מן המקרים קיים דבר חקיקה שקובע לנו איך להתכונן (למשל : "תיק מפעל" במפעל מסוכן).

  

51.להשלמת התמונה, נדגיש כי ברמת העיקרון יש שני סוגי סיכון פוטנציאלי : האחד רגיל והשני המהווה סיכון מיוחד. למשל, רעל או אש או פצצה הם סיכונים מיוחדים , שהאמצעים לטפל בהם הם מן הסוג השייך ל"אמצעי הסרה" : אש חייבים לכבות , רעל חייבים להסיר, פצצה חייבים לנטרל (והכול, כמובן, אם אלה אינם עבודתנו). הטעם לכך הוא שהם עצמם מסוכנים. לעומת זה, לשם הדוגמה, סולם אינו מסוכן כשלעצמו, אם עובדים איתו נכון. בפסק דין של בית המשפט העליון בעניין אסון גרימת מותה של ילדה שנפלה מחלון כיתתה שבקומה השנייה של בית ספרה אל מותה, התעורר ויכוח מרתק בין השופטים שדנו בין היתר באחריותה של מנהלת בית הספר לגרימת מותה של הילדה , אם החלון כפי שניבנה הוא "רעל" או "סולם" , שאם הוא "רעל" , האמצעים הם אמצעי הסרה , דהיינו השבתת הלימודים באותה כיתה לפחות (דבר שלא היה), ואם הוא "סולם" הרי שניתן להסתפק באמצעים אחרים.

כמה מילים על סבירות ודרך התנהגות

 52.סבירות אינה מקסם שווא. היא משקפת את האופן בו קבוצת הייחוס של בעל המקצוע נוהגת במיומנות : מנתח לב סביר פועל במיומנות הקיימת אצל מנתחי הלב. חשמלאי סביר פועל במיומנות הקיימת אצל חשמלאים. אני כאילו עושה משאל וירטואלי בין בעלי התפקיד או המלאכה בקבוצת הייחוס שלי ושואל מה דעתם לגבי אופן פעולתי. אם יגידו כי כך לא עובדים , הרי שהתרשלתי משום שפעלתי בצורה לא סבירה.

53.הוא הדין לגבי דרך ההתנהלות : אני לא יכול לשים חומר הדברה בבקבוק קולה ולהותיר את הבקבוק ללא השגחה, משום שכאדם סביר אני חייב להבין שמישהו ישתה מן הבקבוק כי יסבור שבקולה עסקינן. אני לא יכול לשים חומר קורוסיבי (מאכל) הנראה כמו מיץ, בקנקן שתייה, כי אני חייב לצפות אפשרות שמישהו ישתה ממנו. אמנם הדברים האלה מוסדרים בדין, במיוחד בתקנות גיליון בטיחות ובתקן הדן בסיווג ותיוג ואריזה, אולם הם צריכים להיות ברורים לכל בר בי רב סביר , גם אם אינו יודע את הדין. בדיוק באותו אופן אני לא יכול להשאיר פתח פעור ולא מגודר בקומה השנייה של הבניין שאני בונה , משום שכאדם סביר אני חייב לצפות אפשרות נפילה (וגם כאן יש דין האוסר זאת).

54.האמצעים הסבירים לקדם סיכון פוטנציאלי נשאבים מן הדין ומנורמות חברתיות שהמשפט מאמץ.

55.כאשר קיים דין האומר לנו מה לעשות בסיכון מסוים , נקיים את הדין קודם לכול.

56.האם בקיום הדין אנו יוצאים ידי חובתנו ? אם הדין לא חל עלינו אנו פטורים מלקיימו ?

57.השאלות האלה מאד חשובות לגבי הבטיחות בעבודה, קודם כל משום שהחוק העיקרי הדן בבטיחות בעבודה , דהיינו פקודת הבטיחות בעבודה, הוא חוק ארכאי הנושא עימו שאלות ובעיות טכניות משפטיות רבות. עיקר הבעיות נובע מתחולתה המצומצמת של הפקודה : ברמת העיקרון, הפקודה חלה על מה שהיא מגדירה כ"מפעל", ולכן היא לא חלה על מגזרים רחבים ביותר של העשייה והעבודה.

58.לכן בחרנו להשיב על השאלות האחרונות החשובות ששאלנו, לאחר שנכתוב כמה מילים על פקודת הבטיחות בעבודה.

על פקודת הבטיחות בעבודה

 59.שמה המלא הנוכחי של הפקודה הוא פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש] התש"ל-1970.

60.פקודת הבטיחות בעבודה היא חוק ארכאי : בשמה המקורי, משנת 1946, היא נקראה פקודת בתי החרושת. היא התבססה על חוק בתי החרושת הבריטי, אשר הוחק כעשור קודם לכן, ותכליתו הייתה הגנה על עובדי הטכסטיל , ענף שהחל אז להתפתח באנגליה.שמה הומר לשם הנוכחי בשנת 1962 ונוסח חדש (דהיינו קיבוץ כל התיקונים לפקודה שהיו עד לאותו מועד ) נעשה בשנת 1970.

61.נוכח התכלית הזו, ברי שבמקורה הפקודה נועדה להגן על סיכון הנובע מייצור מוצר בעבודה פיסית, שימוש במכונות ובציוד מכאני. לכן אין לתמוה שהגוף הדומיננטי בפקודה קרוי "מפעל" , והרשויות הדומיננטיות הן תופש המפעל, המנהלים במפעל והעובדים במפעל.

62.ואמנם, ההגדרה העיקרית למפעל כתובה בסעיף 2 לפב"ט, לאמור : "מפעל הוא חצרים שבהם או בגידרתם (כך במקור !) או מסביב להם עובדים בני-אדם בעבודת כפיים בתהליך המשמש לעשיית מצרך או חלק של מצרך, שינויו, תיקונו, עיטורו, גימורו, ניקויו, רחיצתו, פירוקו, הריסתו או הכשרתו למכירה, או הכרוך באלה..."

63.כדי לעמוד על מלוא היקפה של הפקודה, ראוי לעיין בסעיפים 2 עד 11 בה וכן כל הנוגע למקומות שרואים כמפעל, המנויים בסעיפים 180 (תחנות חשמל), 183א (סדנאות במוסדות חינוך), 184 (מוסד צדקה), 185 (שטח נמל), 186 (טעינת אניות, פריקתן וציודן בפחם) , 187 (מחסנים), 189 (בנייה ותיקון של אניות), 191 (בנייה ובנייה הנדסית) ו-194 (מעליות ומתקני לחץ).

64.יחד עם זאת, הפקודה תוקנה על ידי הוספת מה שהוא היום סעיף 173 , ולפיו ניתן להחיל אותה בשלמות או באופן חלקי גם על מקומות שאינם מפעל, וזאת על פי הסמכות שהוקנתה לשר , להתקין תקנות המתמודדות עם סיכונים מסוימים. דוגמאות לשימוש בסמכות השר לפי סעיף 173 הן תקנות הבנייה ,תקנות העבודה על גגות שבירים ותלולים, תקנות העבודה בגובה (שהוחלו באופן מצומצם ביותר על מקום שאינו מפעל), התקנות בנוגע לעבודות חשמל, כלים לשיקוע פינים, התקנת דלת בתא מעלית, עבודה בלייזר , עבודה עם מכשירים פולטי קרינה, עבודה בסוגי מעבדות ועוד....

65.אלא שהמקורות הטכניים-משפטיים-הנוגעים לדיני בטיחות בעבודה אינם חזות הכול ובודאי שאינם מקור יחיד (לא הפב"ט ולא הדינים הטכניים האחרים בדבר בטיחות בעבודה). חשובים מהם הדינים הנוגעים לחובת הזהירות בכלל, לרבות בעבודה. אנחנו מתכוונים בראש ובראשונה לדינים המסדירים את חובות המזיק (דיני הנזיקין) ולדינים המענישים את המזיק (המשפט הפלילי).

66.  אז אם הפקודה אינה חלה עלי , האם אני חייב עדיין לפעול על פיה ?

67. נניח כי אני מפעיל בריכת שחייה בקיבוץ, ונניח כי הדין המסדיר את הפעלת הבריכה אינו חל עלי כי אני בריכה פרטית ולא ציבורית. האם אני פטור מקיום הוראות הדין בנוגע לסימון מים עמוקים או איסור קפיצה או קביעת מציל וכו'. שאלה זו נדונה בבית המשפט העליון שהשיב עליה כך:"..עצם העובדה כי דבר חיקוק פלוני, המטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות, אינו חל על מזיק אלמוני, אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מזיק אלמוני פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים באותו החיקוק. בית המשפט יכול לקבוע במסגרת הדיון בעוולת הרשלנות, כי היה על המזיק כאדם סביר לנקוט אותם אמצעי זהירות המנויים בחיקוק. יתרה מזו, נקבע בפסיקה כי דווקא קיומה של חובה סטטוטורית יכול ללמד על רמת הזהירות הנדרשת לצורך עוולת הרשלנות. החובה הסטטוטורית יכולה לשמש אינדיקאציה לסטנדרט הזהירות שחייב בו האדם הסביר."

68.כך ,למשל,  בית המשפט העליון פסק כי העובדה שתקנות הבנייה לא חלות על קבלן משנה אלא דווקא על קבלן ראשי, אין משמעה שקבלן המשנה פטור מקיום הוראותיה : "מקובל עלינו ...שעצם העובדה כי דבר חיקוק פלוני, המטיל חובה לנקוט אמצעי זהירות, אינו חל על מזיק אלמוני, אינה מחייבת את המסקנה כי אותו מזיק אלמוני פטור מנקיטת אמצעי הזהירות המנויים באותו החיקוק.... החברה שהיא קבלן המשנה לא הייתה חייבת לקיים את הוראות פקודת הבטיחות בעבודה, ואף-על-פי-כן היה עליה לנקוט אמצעי בטיחות מצדה כדי למנוע את סכנת הנפילה...... נמצא, כי משלא גידרו את הפודסט או נקטו אמצעי סביר אחר כדי למנוע נפילה ממנו, הפרו הקבלן הראשי וקבלן המשנה את חובת הזהירות שהן חבות בה כלפי הנפגע שנפל. התוצאה היא שהקבלן הראשי וקבלן המשנה אחראים כלפי הנפגע מכוח העוולה של רשלנות" (הקבלן הראשי גם חויב באי קיום חובה חקוקה).

69.במילים אחרות, לעניין רמת הזהירות הנדרשת , במסגרת עוולת הרשלנות או עבירת הרשלנות, ניתן וצריך להסתייע בנורמות שקבע המחוקק בנוגע לעשייה הדומה לעשייה שלי, ואפילו הדין לא חל עלי מבחינה טכנית-משפטית.

70.הואיל וזהו הרציונאל, אנחנו ערוכים גם להשיב לשאלה השנייה ששאלנו, דהיינו האם אם קיימתי את הוראות הדין , אני לעולם פטור , שכן קיימתי את מלוא אחריותי ?

נראה כי צריך להיות ברור לנו שהתשובה שלילית. בהחלט יכול להיות שהנורמה הכללית לא תספיק לעשייה הקונקרטית שלי. ובאמת , בית המשפט העליון קבע זאת במספר הזדמנויות , כמו למשל : "העובדה, שהמחוקק או מחוקק המשנה קבעו בחוק או בתקנות אמצעי זהירות מסוימים לצורך ביצוע עבודה או פעולה כלשהן, אין פירושה, שבית המשפט לא יוכל לקבוע, כי מחובתם של הנתבע או הנאשם, המובאים לפניו, היה לנקוט אמצעי זהירות נוספים, אשר לא בא זכרם באותם חיקוקים". וכן : "אולם על ... היה להפעיל גם שיקול דעת בריא בעת הפעלת סמכותו, מעבר לבחינת לשון הסעיף היבשה, בדומה לכל בעל תפקיד אחר...משעה שלא נקט בכל פעולה מלבד וידוא כי החלונות עומדים בתקן, ומלבד המלצה בדבר האדניות, הרי שלא עמד בחובת הזהירות הקונקרטית...כבר נאמר, לא אחת, כי התקן הנו, לעולם, דרישת מינימום, ועמידה בו אינה שוללת קיומה של חובת זהירות המחייבת נקיטת אמצעים מספיקים למניעת הסכנה שאפשר שהתקן אינו מאיין...".

האחריות הארגונית-בטיחותית

 71.הבטיחות היא אמנות שהעיסוק בה הוא מן היותר מסובכים ומתוחכמים .

72.החוק העיקרי המסדיר את העניין הארגוני-בטיחותי, הוא חוק ארגון הפיקוח על העבודה , התשי"ד-1954 , המתייחס לחובת מינוי ממונה בטיחות, נאמני בטיחות וועדות בטיחות.

73. יחד עם זה, קיימת חקיקה נוספת רלוונטית , כמו חוק חמרי נפץ (ממונה פיצוצים), חוק שירותי הובלה (ממונה על שינוע חומרים מסוכנים), חוק החומרים המסוכנים (מכוחו מתמנה אחראי רעלים), תקנות העבודה בלייזר (מכוחן מתמנה ממונה בטיחות לייזר), תקנות העבודה בגובה (מדריך עבודה בגובה) ועוד.

74.בחיבור קצר זה לא נעמוד על התנאים המחייבים , בדברי החקיקה, בקשר למינויים של בעלי התפקידים המקצועיים-בטיחותיים. רק נציין כי מינויו של בעל תפקיד רלוונטי לארגון אינו גחמה , אלא הוא מן המטלות היותר חשובות של המעביד (מטלה אסטרטגית). וכשם שאי אפשר להעלות על הדעת כי לא ימונה מסגר לבצע את מלאכת המסגרות , או שלתפקידי רפואה לא יתמנה רופא ולתפקידי נהיגה לא יתמנה נהג, קשה להעלות על הדעת כיצד ימלאו את תפקידי הבטיחות המסובכים בלי בעלי תפקיד בטיחותי הולם (ואפילו אם מבחינה טכנית אפשר "לעקוף" את החובה).

סוף דבר

 75.תקציר זה כשמו כן הוא : תקציר . לכן הוא בעל אופי לימודי , עקרוני וכללי. אך מובן הוא כי קיימים נושאים רבים ומרתקים הנוגעים להיבטים שונים של האחריות המשפטית בנושאי בטיחות בעבודה . גם ראוי להדגים את הדברים מתוך אלפי פסקי הדין , מהם ניתן ללמוד הרבה מאד . לכן ראוי שבעלי תפקידים והנושאים באחריות ישלימו את ידיעותיהם, גם בתחום האחריות המשפטית, בכל הנוגע לתחום עשייתם.

76.אם מותר לנו לתת "טיפ" קטן , בהקשר זה, כי אז נציין את זאת : בעלי תפקידים ארגוניים-בטיחותיים עוברים הכשרות מיוחדות , הכוללות גם ימי עיון להתעדכן בחומר. לעומת זה, העובדים ובמיוחד המנהלים אינם חייבים על פי דין באיזושהי הכשרה בטיחותית מיוחדת . ראוי מאד כי יסתייעו במעשיהם בממונה הבטיחות בעבודה , אשר על פי דין הוא יועצם לחוקים , תקנות ותקנים בנושאי בטיחות וגהות , ומוטלת עליו החובה לסייע להם לקדם את נושא הבטיחות במקום העבודה.

77.לא נוכל לחתום דברינו מבלי לציין את המוטו בו אנו חייבים , כולנו , לאמור : "עבודה נכונה היא עבודה בטוחה".

פירוש מונחים משפטיים-טכניים שגורים (מבוסס על הנוסח שבחקיקה)

 "חיקוק"  - כל חוק וכל תקנה;

"חוק"     - דבר-חקיקה של הכנסת ולרבות כל פקודה;

"פקודה" - כל פקודה שניתנה מאת מועצת המדינה הזמנית וכל פקודה שניתנה כדין בארץ-ישראל לפני הקמת המדינה,

"תקנה"  - תקנה, כלל, חוק-עזר, מנשר, אכרזה, צו, הוראה, הודעה, מודעה, או מסמך אחר, שניתנו מאת כל רשות בארץ-ישראל או בישראל, בין לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין לאחריה, מכוח חוק, או מכוח אקט של הפרלמנט הבריטי או מכוח דבר-המלך-במועצה, לרבות צו, הוראה, הודעה, מודעה או מסמך אחר שניתנו על יסוד תקנה, כלל או חוק-עזר כאמור;

"צו"     - כלול בהגדרת תקנה

"דין"    - לרבות כל אחד מאלה:

(1)חיקוק;

(2)אקט של הפרלמנט הבריטי או חלק ממנו, ודבר-המלך-במועצה או חלק ממנו, בין שניתנו לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין שניתנו לאחריה, וכפי תקפם בארץ-ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;

(3)צווים, תקנות, כללים, חוקי-עזר, מנשרים, הוראות, הודעות וכל מסמך אחר, שניתנו מכוח "דין" כמשמעותו בפסקה (2) של הגדרה זו, בין לפני תחילת תקפה של פקודה זו ובין לאחריה, ואינם בגדר חיקוקים, וכפי תקפם בארץ-ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;

(4) דינים עותומאניים, דינים דתיים בין שבכתב ובין שבעל-פה, דיני המשפט  המקובל ועקרוני היושר של אנגליה, כפי תקפם בארץ-ישראל לפני הקמת המדינה או כפי תקפם במדינה;

"תקן" - מפרט או כללים טכניים של תהליך עבודה , לרבות הגדרות טכניות , שנקבעו ע"י מכון התקנים הישראלי ופורסמו על ידו ;

"תקן רשמי" – תקן עליו הכריז השר , בתוקף סמכותו בחוק התקנים ומטעמים המנויים בחוק , כתקן ישראלי רשמי מחייב ;

"מנשר" או "אכרזה" - מנשר או אכרזה שניתנו מאת הממשלה או על פיה;

חוק יסוד והחלטת הררי -  ביום 13.6.50 קיבלה הכנסת הראשונה החלטה חשובה אודות אופן כינון החוקה בישראל, שנקראת "החלטת הררי", על שם יוזמה , ח"כ הררי:"הכנסת הראשונה מטילה על ועדת החוקה, חוק ומשפט להכין הצעת חוקה למדינה. החוקה תהיה בנויה פרקים פרקים, באופן שכל אחד מהם יהיה חוק-יסוד בפני עצמו. הפרקים יבואו בפני הכנסת, במידה שהועדה תסיים את עבודתה, וכל הפרקים יחד יתאגדו לחוקת המדינה." חוק יסוד הוא כאילו פרק בחוקה העתידית של המדינה , דן בנושאים עקרוניים ובדרך כלל הוא משוריין.

"עבירה" - מעשה, נסיון או מחדל שדינם ענישה;

 "עונש", לענין עבירה - קנס, מאסר או כל ענישה אחרת;

"חטא"  - עבירה שדינה מאסר של לא יותר מחודש, ואם דינה קנס בלבד - קנס של לא יותר מסכום המתעדכן מעת לעת;

"עוון"   - עבירה שהיא חמורה מחטא וקלה מפשע;

"פשע"  - עבירה שדינה, אף באין הוכחה על חיוב קודם בדין, מוות או מאסר שלמעלה משלוש שנים;